נתן זך, מהחשובים והבכירים במשוררים בעברית, הניח את העט, והפסיק לכתוב שירה ב- 2004.

ב- 2008 התפרסם אמנם "כל השירים ושירים חדשים" - מקבץ המאגד את מיטב שיריו (בנוסף לכמה שירים חדשים) וב- 2009 הוציא זך את האוטוביוגרפיה "משנה לשנה זה", אולם קולו נדם כמשורר פעיל ושוקק הדואג להוציא מידי כמה שנים ספר שירה חדש.

פרישה לתפארת
אפשר לומר שאת רגע הפרישה שלו מכתיבת שירה חדשה ידע זך לציין לתפארת. באופן יוצא דופן למשורר, הוציא ב- 2004 שני ספרים במקביל: את ספר השירים "הזמיר לא גר כאן יותר" ואת קובץ הסיפורים הקצרים "קוף המחט".
הוצאה כפולה ומשמעותית, שמתבררת בדיעבד גם כהתפטרות רועמת מהמקום בו שכן עשרות שנים, המקום בו אהבה לראות אותו התרבות בישראל - תפקיד המשורר.

רעש
לרגל יום הולדתו השמונים אנו מעלים ספיישל של ראיון כפול שנעשה במיוחד לרגל אותה הוצאה הכפולה, מתוך התכנית "בקריאה ראשונה" עם אבירמה גולן. 
זך מדבר בגלוי על הקושי העצום שלו לכתוב שירה בישראל, על הרעש הציבורי והלכלוך הפוליטי שאינו מאפשר למשורר לעשות את עבודתו, שאינו מאפשר ליצירת האמנות להיוולד באטמוספירה הראויה לה.

כמו כן, זך מקריא משירתו ומעמיק על המעבר המפתיע שלו לשירה פוליטית (אותה תיעב במשך שנים), על תפיסתו את האהבה והזוגיות, על הפופולריות של שיריו המולחנים, וגם, קצת רכילות מתבקשת על אלתרמן ובוהמת השירה של שנות החמישים והששים.