עדי טלמור הוא האיש שרצה להיות הקול, ואכן היה למבזקן ולאיש הרדיו שחלם להיות. עקב בעייה רפואית מולדת סבל מהגייה לקויה ונדחה מגלי צה"ל. רק לאחר ניתוח אף ושיעורי דיקציה רבים התקבל לתחנה, בגיל 27.
הוא נולד ברמת גן ב-11 באפריל 1953 כיהודה ראובן נובמבר ועברת את שם משפחתו לטלמור. עדי טלמור התפרסם כמבזקן בתוכנית ערב חדש בין השנים 1982 - 1992 והיה עורך ומגיש מבזקי חדשות בגלי צה"ל במשך 31 שנים.
רבים מאלו שקיבלו את הכשרתם התקשורתית בגלי צה"ל זוכרים דמות אחרת מהדמות הממלכתית המשתקפת מהמבזקים הרשמיים שטלמור מגיש. אבל מגדירים אותו כמקצוען, פרפקציוניסט, נפש עדינה וישרה וכאחד שלמדו ממנו המון. בימים בהם היה רק ערוץ טלוויזיה אחד לא היה כמעט איש במדינה שלא הכיר את המגיש בעל הקול הנעים והעברית הרהוטה. הוא גם היה מועמד פעמים רבות להגיש את "ערב חדש", אך משום מה ירדה כל פעם מועמדותו מהפרק.
אמו של טלמור, לאה נובמבר המנוחה, זכתה לתהילה לאחר שבשנת 1994 העניק לה ארז טל פינה מיוחדת בתוכניתו הפופולרית בגל"צ - "קשה בבוקר", ובה דיברה בשבחה של התרבות הפולנית. היא אפילו הוזמנה, עם מפקד התחנה שלונסקי ועם ארז טל, לקבלת פנים בשגרירות פולין בישראל במעמד שגריר פולין בארץ.
בעבר הרבה טלמור לספר על חוויותיו במצרים. שם, לדבריו, היו לו חברים רבים, בין היתר במחלקה העברית של רדיו קהיר. הוא הצליח גם להביא עדויות מהשטח מהפיגוע בסיני בשנת 1990. בעבר, כך סיפר, הסכים להנחות את אירועי "שבוע הגאווה". הוא גם הלחין שיר אשר השתתף בפסטיבל הזמר המזרחי.
טלמור היה ידוע באובססיה שלו לניקיון, וכמו כן היה לו מוניטין של מקצוען אמיתי ושל אחד מעורכי החדשות הטובים ביותר שהיו בגל"צ. סיפרו עליו שהוא איש עסיסי וצבעוני מאוד, כזה שאמר בדיוק את מה שהוא הרגיש ("אופייני לגמרי למזל טלה", לדבריו). במילים אחרות, לעתים התבטא באופן בוטה מאוד. היו עליו המון אגדות וסיפורים שבעקבותיהם יצא שמו למרחקים בתור "אימת המפיקות".
בגיל 58 חלה טלמור במחלת הסרטן והחליט לשים קץ לחייו לאחר שפנה לארגון המתת חסד בשווייץ.
במכתב הפרידה שלו כתב טלמור: "חמישים ושמונה שנים התנהלו חיי בנעימים ועל מי מנוחות, עד שכאבים עזים בצלע החזה אותתו: לא נישלם אך תם. טחנות הבריאות טחנו מהר והכריעו את הדין, סרטן קטלני מפושט בריאה הימנית. רק עוד כמה חודשי חיים. נקודה".
"מה לי כי אלין: נהניתי כמעט מכל רגע בחיי הלא קצרים ואני מודה לכל מי שהרעיפו עליי חיבה ואהבה, והיו לא מעט כאלה, כמו הרבים סביבי שחיבבתי ואהבתי עד מאוד. תודה לכם על הכל".
לבקשתו של טלמור, גופתו נשרפה ואפרו ניטמן בשוויץ, שם הלך לעולמו בצהרי יום שישי, 5 באוגוסט 2011, סמוך לציריך.